26/11/2017
ביום שישי עזבנו את ברלין.
בדרך לפרנקפורט/סלוביצה עצרנו באתר הזכרון סקסנאווזן.
הכניסה למקום הייתה חסומה בגלל תיקוני דרך, לכן הסתובבנו זמן מה עד שהצלחנו למצוא את דרכנו למחנה.
השעה הייתה ארבע אחה"צ אך בחוץ כבר ירדה עלטה מלאה.
צעדנו בשקט בין שבילי המחנה, שהינו אתר עדות מרכזי להיסטוריה קשה ובלתי נתפסת שהתרחשה במקום.
לאחר צפייה בסרט דקומנטרי על השנים בהם המחנה היה פעיל, סיירנו בתערוכה מקומית המנציחה את חיי האסירים במקום.
התלמידים שאלו שאלות רבות על המקום ועל שהתרחש בגרמניה בשנים הללו.
אחת השאלות המעניינות שנשאלו הייתה בנוגע לאחריות על הזכרון וההשפעה שלו על הדור החדש בגרמניה, פולין ובאירופה בכלל.
את הסיור סיימנו בביקור בביתן בו הוחזקו האסירים היהודים.
ועל אף השעה המאוחרת והקור, המסע המשותף הלא פשוט, עבר בכבוד ובשקט.
בערב ההורים חיכו לתלמידים ליד גשר המעבר בין העיר הגרמנית ופולנית.
התלמידים פוזרו בין המארחים אשר קבלו אותם באהבה ורוחב לב בבתים.
אמש נפגשנו במוזיאון קלייסט, מוזיאון שהוקם לזכר המשורר הלאומי, יליד העיר פרנקפורט.
המקום משמש כיום גם כמרכז אמנותי ומפעיל את הנוער בסביבה בתחום התרבות ואמנות .
במקום קבלנו הדרכה בתערוכת המוזאון המנציח את המפעל הלשוני של המשורר ואת סיפור חייו.
לאחר הסיור הגיע מדג'ט, פליט אפגנסטני, בחור בן 28, שהגיע לגרמניה לאחר רדיפה ואיום על חייו ע"י טרוריסטים מהטליבן.
מדג'ט סיפר את סיפור חייו הדרמטיים מלאי תהפוכות, תוך מילוט מהארץ שלו ומכל המוכר לו ובחירה במקום אחר בו יוכל לממש את חייו בבטחון ובחופש דת ומדת בכלל.
אחד הדברים הקשים שמדג'ט שסיפר הוא המסע המצפוני הכבד על כתפיו, בעקבות הרצחו של אחיו ע"י הטליבן כנקמה בו, וכן הבריחה של כל משפחתו עד היום מידי הטליבן.
התלמידים שאלו שאלות לא פשוטות. אחד התלמידים איתגר את מדג'ט ושאל אותו מה צריך לקרוא באפגניסטן כך שתרצה לחזור לשם. עוד שאלה הייתה בנוגע למצב הפוליטי של אפגניסטן, שלפי המדיה באפגניסטן ישנה ממשלה שנבחרה ע"י העם ושאין שם טרור ושהטליבן כבר לא קיים.
מדג'ט השיב כי אלו חדשות שיקריות ושהמדיה הנשלטת בידי כמה אנשים, שחלקם נתמכים ע"י הטליבן משדרים חדשות שיקריות לעולם ושבעצם אין אדם שהוא מכיר באפגניסטן שלא היה בורח משם אם הייתה לו האפשרות. הוא הוסיף ואמר שלו היה המזל לברוח משם ולהציל את אחד האחים שלו בגלל קשריו (מדג'ט עובד בנאטו).
כשרואים את מדג'ט אי אפשר להתעלם ממראו, שעל אף שמדובר על בחור מטופח ומערבי בלבושו, אי אפשר להאמין שהוא בן 28, כלומר, מסע חייו חרוטים בפניו כמו של אדם קרוב לחמישים.
אחר הראיון עם הפליט הגיע אומן הדפס אשר עבד עם התלמידים על יצירת חותמות עם האלפבית של ארבעת השפות. התלמידים יצרו הדפסים מדליקים שהונצחו בגופויות שהביאו עמם.
בערב הלכנו לקונצרט באוניברסיטה המקומית שם נפגשנו עם תלמידים והורים פולנים משנים קודמות אשר קבלו את פנינו בשמחה ובהלהבות וסיפרו לנו איך הפרויקט היה ועדיין נשאר כחוויה מרכזית חשובה בחיים של ילדיהם.
להמשך קריאת היומן >>>
ביום שישי עזבנו את ברלין.בדרך לפרנקפורט/סלוביצה עצרנו באתר הזכרון סקסנאווזן.
הכניסה למקום הייתה חסומה בגלל תיקוני דרך, לכן הסתובבנו זמן מה עד שהצלחנו למצוא את דרכנו למחנה.
השעה הייתה ארבע אחה"צ אך בחוץ כבר ירדה עלטה מלאה.
צעדנו בשקט בין שבילי המחנה, שהינו אתר עדות מרכזי להיסטוריה קשה ובלתי נתפסת שהתרחשה במקום.
לאחר צפייה בסרט דקומנטרי על השנים בהם המחנה היה פעיל, סיירנו בתערוכה מקומית המנציחה את חיי האסירים במקום.
התלמידים שאלו שאלות רבות על המקום ועל שהתרחש בגרמניה בשנים הללו.
אחת השאלות המעניינות שנשאלו הייתה בנוגע לאחריות על הזכרון וההשפעה שלו על הדור החדש בגרמניה, פולין ובאירופה בכלל.
את הסיור סיימנו בביקור בביתן בו הוחזקו האסירים היהודים.
ועל אף השעה המאוחרת והקור, המסע המשותף הלא פשוט, עבר בכבוד ובשקט.
בערב ההורים חיכו לתלמידים ליד גשר המעבר בין העיר הגרמנית ופולנית.
התלמידים פוזרו בין המארחים אשר קבלו אותם באהבה ורוחב לב בבתים.
המקום משמש כיום גם כמרכז אמנותי ומפעיל את הנוער בסביבה בתחום התרבות ואמנות .
במקום קבלנו הדרכה בתערוכת המוזאון המנציח את המפעל הלשוני של המשורר ואת סיפור חייו.
לאחר הסיור הגיע מדג'ט, פליט אפגנסטני, בחור בן 28, שהגיע לגרמניה לאחר רדיפה ואיום על חייו ע"י טרוריסטים מהטליבן.
מדג'ט סיפר את סיפור חייו הדרמטיים מלאי תהפוכות, תוך מילוט מהארץ שלו ומכל המוכר לו ובחירה במקום אחר בו יוכל לממש את חייו בבטחון ובחופש דת ומדת בכלל.
אחד הדברים הקשים שמדג'ט שסיפר הוא המסע המצפוני הכבד על כתפיו, בעקבות הרצחו של אחיו ע"י הטליבן כנקמה בו, וכן הבריחה של כל משפחתו עד היום מידי הטליבן.
התלמידים שאלו שאלות לא פשוטות. אחד התלמידים איתגר את מדג'ט ושאל אותו מה צריך לקרוא באפגניסטן כך שתרצה לחזור לשם. עוד שאלה הייתה בנוגע למצב הפוליטי של אפגניסטן, שלפי המדיה באפגניסטן ישנה ממשלה שנבחרה ע"י העם ושאין שם טרור ושהטליבן כבר לא קיים.
מדג'ט השיב כי אלו חדשות שיקריות ושהמדיה הנשלטת בידי כמה אנשים, שחלקם נתמכים ע"י הטליבן משדרים חדשות שיקריות לעולם ושבעצם אין אדם שהוא מכיר באפגניסטן שלא היה בורח משם אם הייתה לו האפשרות. הוא הוסיף ואמר שלו היה המזל לברוח משם ולהציל את אחד האחים שלו בגלל קשריו (מדג'ט עובד בנאטו).
כשרואים את מדג'ט אי אפשר להתעלם ממראו, שעל אף שמדובר על בחור מטופח ומערבי בלבושו, אי אפשר להאמין שהוא בן 28, כלומר, מסע חייו חרוטים בפניו כמו של אדם קרוב לחמישים.
אחר הראיון עם הפליט הגיע אומן הדפס אשר עבד עם התלמידים על יצירת חותמות עם האלפבית של ארבעת השפות. התלמידים יצרו הדפסים מדליקים שהונצחו בגופויות שהביאו עמם.
להמשך קריאת היומן >>>
